צרופי מקרים ואשליית השליטה 

"הכל נקבע מראש, ההתחלה וגם הקץ, על ידי כוחות שאין לנו שליטה עליהם, הכל נקבע מראש לחרק ולכוכב. בני אנוש, ירקות ואבק כוכבים – כולם רוקדים לפי מנגינה מסתורית, הנשמעת ברקע מפי חלילן נעלם" אלברט איינשטיין בכל פעם שאני עוסק בצרופי מקרים, מזוויות שונות שלהם, אני מוצא עצמי חוזר ומצטט את היהודי הגאון של העת החדשה- אלברט איינשטיין. איינשטיין עסק רבות בשאלת צרופי המקרים, הכוחות המניעים אותנו ואת הסובב אותנו אך עיקר תרומתו, בעיניי, היא יצירת התפיסה המוכיחה את האלוהות באמצעות המדע. איינשטיין טען כי היקום כולו פועל בסנכרון מלא. אותו סנכרון הוא זה אשר מאפשר לתהליכים לקרות ולנפלאות הטבע להתרחש. מהו אותו סנכרון עליו מדבר אינשטיין אשר ,לדבריו, מקיים את היקום ומאפשר את קיומנו? איינשטיין הביט על העולם מנקודת מבט מדעית. הוא בחן את התהליכים ברמת המיקרו והמקרו, מהגדול לקטן, והגיע למסקנה כי מורכבות היקום והמין האנושי הינם תוצר של תהליך סנכרון אשר הוא מעבר לתפסית ושליטת האדם. איינשטיין הביט נפעם ביקום ולא יכל להמנע, הן כמדען והן כאדם חושב, מלהגיע למסקנה כי הכל הינו חלק מ"תוכנית גדולה יותר". גם איינשטין ,הגאון אשר שלט ברזי המדע והיה אמון על ידע ברמה הגבוה ביותר, כאשר בחר להביט בראש פתוח אל העולם הגיע למסקנה אשר מתמצתת בעיניי את חסרונו של המדע בבואו להסביר לנו את העולם הסובב אותנו- המדע מסביר לנו ,כאשר הוא מסוגל לכך, כיצד דברים קורים אך הוא אינו מספק הסברים מדוע הם מתרחשים כפי שהם מתרחשים. המדען מסוגל לפרק את התהליכים והאירועים לכדי חלקיקיהם הקטנים ביותר ולספק נקודת מבט ידענית לגבי טיבם ומהותם. אך הוא אינו מסוגל הסביר במקרים רבים מדוע הם קורים כפי שהם קורים. איינשטיין הביט על היקום וזיהה בחושיו החדשים את המקרו- את עצם העובדה כי ישנם תהליכים גדולים מאיתנו אשר הינם אילו אשר אחראים "לייצור" הסנכרוניזציה ביקום ולהווצרותם וקיומם של ארועים. איינשטיין התייחס בדבריו לתהליך הסנכרוניזציה וצרופי המקרים וייחס להם את משמעות האלוהות. הוא הבין כי גם אחרון התהליכים הינו חלק מפאזל ענק ואינסופי שרק ממעוף הציפור שהמין האנושי אינו מסוגל להגיע אליו-ניתן להבין אותו-אם בכלל. הוא ראה בצרופי המקרים את ההוכחה לקיומו של האלוהים- הכוח אשר מניע את היקום בדרכים מופלאות ונסתרות מאתנו. אם נבחן את מסקנתו המרתקת לגבי צרופי מקרים וסינכרוניזציה, הרי שהדבר מעלה שאלות לגבי טיבם של חיינו, האירועים המקיפים אותנו אך בעיקר שאלה אחת מרכזית: האם אנו אחראים לגורלנו? מבחינה זו איינשטיין מציג תפיסה פטאליסטית משהו אשר נוטלת את המושכות מידיו של האדם לגבי גורלו וחייו ושמה אותם בידיהם של כוחות הגדולים ממנו והבלתי ניתנים לערעור. צורת חשיבה זו מובילה אותי לכיוון מושג אשר ניתן לכנותו "אשליית השליטה". לשיטתו של איינשטיין אנו נטולי שליטה על חיינו היות וכולנו רוקדים לצליליו של אותו חלילן מסתורי המכוון אותנו. אולם, באופן פרדוקסלי, אני סבור כי תחושת "אשליית השליטה" הנגזרת מגישה זו היא זו אשר צריכה לגרום לנו לקחת יותר אחריות על חיינו! לשיטתי, אמנם כוחות גדולים ונעלמים מכוונים אותנו, אנחנו כולנו חלק מתוכנית גדולה יותר, אולם לכל אחד מאיתנו ישנו תפקיד, ייעוד, במסגרת אותה תוכנית. תפקידנו הוא להיות קשובים לאותם צרופי מקרים וסינכרוניזציות ולכוון את עצמנו לכיוון אותם הם מנסים להראות לנו. זוהי שליטה מלאה על גורלנו בהתאם ל"תוכנית הגדולה יותר". כאשר אנו נמנעים או נמנע מאיתנו להגשים את עצמנו וללכת בעקבות הייעוד שלנו ולייצר לעצמנו תכלית ומשמעות, הרי שאז עשויות להווצר פתולוגיות, הפרעות נפשיות,תחושות תסכול וחוסר בתחושת אושר וסיפוק. אנחנו יכולים לרקוד לציליו של אותו חלילן- אך את הקצב אנחנו נקבע, מתי לנוע ומתי לרדת מרחבת הריקודים ומתי לחזור אליה. תחושת "אשליית השליטה" גורמת לנוע להמשיך קדימה ולחפש.